אני אוהבת חרוסת, יש בה הכול: זיכרון מתוק של ילדות, זיכרון מציף למאכלים של אמא שלי, שלמדה מסבתא שלי שהייתה חמותה. זיכרון של פסח, ניקיונות, אבא שיושב בראש שולחן ליל־הסדר, ואליהו הנביא, שעדיין לא הגיע...., עבדות וחירות. לחרוסת יש כמה גרסאות: הגרסה הסורית והגרסה הירושלמית, שאמא שלי אימצה, עדכנה, והכינה באהבה- ואותה אני משתפת: סילן תמרים ללא תוספת סוכר! ומגוון בוטנים ואגוזים לבחירה, אני בוחרת בפיסטוק, אגוזי לוז, פקאן, מלך ומוסיפה שומשום, אותם שוברים בפטיש וקולים קלות. תערובת שאולי