אני אוהבת חרוסת, יש בה הכול: זיכרון מתוק של ילדות, זיכרון מציף למאכלים של אמא שלי, שלמדה מסבתא שלי שהייתה חמותה. זיכרון של פסח, ניקיונות, אבא שיושב בראש שולחן ליל־הסדר, ואליהו הנביא, שעדיין לא הגיע...., עבדות וחירות.
לחרוסת יש כמה גרסאות: הגרסה הסורית והגרסה הירושלמית, שאמא שלי אימצה, עדכנה, והכינה באהבה- ואותה אני משתפת:
סילן תמרים ללא תוספת סוכר! ומגוון בוטנים ואגוזים לבחירה, אני בוחרת בפיסטוק, אגוזי לוז, פקאן, מלך ומוסיפה שומשום, אותם שוברים בפטיש וקולים קלות. תערובת שאולי אמורה להזכיר לנו טיט לבניית פרמידה וזכר עבודה קשה.
תערובת זו היא טעימה, אפילו בריאה, אם מקפידים לקלות אותה קלות בלבד.
אפשר לאכול עם מצה או על יוגורט.
רק בקשה! - למרות הפיתוי, מומלץ לאכול ממנה במתינות, היא עתירת קלוריות ולזכור שגם משטח המריחה (או בשפת הפסח, מצה)
מכיל אנרגיה.
האביב, הוא גם זמנו של קטיף השום:
מרק שום וכרישה
חובה-חובה-חובה, למי שאוהב את טעמו המשובח של השום (כנאמר, שום זה על שום מה?)! - זה הזמן – לרכוש בשוק צרור של שום ולתלות מחוץ לבית, בעיקר אם אתם ממש מתענגים על ריחו של שדה שום שלם! בפוסט נפרד אפרט את סגולות השום, בינתיים, הכנתי מרק מכרישה קצוצה, מראש סלרי חתוך לקוביות. ומחמישה ראשי שום טריים וקצוצים. אחרי אידוי, הוספתי, מלח, פלפל ומים, ריסקתי בבלנדר־מוט. התוצאה היא ריחנית וטעימה במיוחד.
ספרו לי על החרוסת שלכם, ועל וגרסאות מרק שום שאתם מכירים בתנאי שהן ללא תפוחי אדמה!
אז שיהיה פסח שמח!!
Comments